#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות דבר האבד בחוה&quot;מ?	"מותר לעשות דבר האבד בחוה&quot;מ בלא שינוי [כדי שלא ידאג על אבידתו וימנע משמחת יו&quot;ט (ריטב&quot;א מו&quot;ק י&quot;ג ע&quot;א)], והרמ&quot;א פסק ככל בו דאם אפשר להקל בטרחה יעשה [דלא כרבינו ירוחם (מובא בדרכ&quot;מ ס&quot;ק א&#x27; ורע&quot;א) דס&quot;ל דבמקום דבר האבד מותר לעשות המלאכה מכל וכל ויגמור אותה {כן משמע מדרכ&quot;מ הארוך דפליגי אהדדי דהביא הכל בו בין שני קטעים של רבינו ירוחם, וכן משמע מרמ&quot;א דרק הביא הכל בו ולא רבינו ירוחם, ובאמת כן מבואר ממאירי (מו&quot;ק י&quot;א ע&quot;ב) בשם הירושלמי דטעמו של ר&#x27; יוסי דמותר לזלף וגומר הוי משום דחושש להפסד מועט ולא משום דמותר לגמור מלאכה שהתחיל, וכן מבואר מריטב&quot;א ותוה&quot;ר דביארו היתרו דר&#x27; יוסי משום הפסד ממון [ובאמת הרבינו ירוחם קאי על האי משנה ופירש דזהו טעם דר&#x27; יוסי דמותר לגמור], וכן מבואר מרמ&quot;א לקמן (סי&#x27; תקמ&quot;א סעי&#x27; ד&#x27;) דכתב &quot;קצת&quot; והביה&quot;ל שם ביאר דלא יתקנו לגמרי אלא שישתהא התיקון עד אחר המועד (ר&quot;י באק), וכל זה דלא כמשמעות רע&quot;א דהביא הרבינו ירוחם, וכן ספר הלכות חוה&quot;מ (פ&quot;ט הע&#x27; 41) הביא הרבינו ירוחם, וצ&quot;ע}]"	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בספק דבר האבד?	"החיי&quot;א ס&quot;ל דמותר ע&quot;י עכו&quot;ם ולא ע&quot;י עצמו, אכן המג&quot;א (הקדמה) הביא מהרש&quot;ך דמותר אפי&#x27; ע&quot;י עצמו (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [וכ&quot;כ המאירי וכתב סופר ומהרש&quot;ם והעורה&quot;ש (ספר הלכות חוה&quot;מ פ&quot;ט הע&#x27; 13)], וביארו האחרונים (מחה&quot;ש, לבושי שרד, פמ&quot;ג) את דברי המג&quot;א דתלוי במח&#x27; אם מלאכת חוה&quot;מ דאורייתא או דרבנן, אכן הקשה הביה&quot;ל (ד&quot;ה דבר) הרי מפורש במשנה (מו&quot;ק י&quot;ח ע&quot;ב) דמותר לכתוב כמה שטרות, וביארו תוס&#x27; משום ספק דבר האבד, וכ&quot;כ הרשב&quot;א, והרי הרשב&quot;א ס&quot;ל דמלאכת חוה&quot;מ דאורייתא [כשאינו לצורך המועד ואינו דבר האבד], אלא פי&#x27; הביה&quot;ל דתלוי אם ההפסד מצוי או לא, דאם הוא מצוי מותר אפי&#x27; למ&quot;ד מלאכת חוה&quot;מ דאורייתא ואם אינו מצוי אסור אפי&#x27; למ&quot;ד מלאכת חוה&quot;מ דרבנן [וביאר המשנה בשטרות דההפסד שכיח {וצ&quot;ב למה הוא שכיח שימות או שילך למדה&quot;י}], והביה&quot;ל מסיים דאפי&#x27; כשהוא שכיח טוב לעשותו בצינעא אם אפשר (וכ&quot;כ המ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [ומשמע דדבר האבד ממש מותר אפי&#x27; בפרהסיא, וע&quot;ע בביה&quot;ל לקמן (סי&#x27; תקל&quot;ח סעי&#x27; א&#x27;) דכתב דאפי&#x27; דבר האבד ממש יעשה בצינעא], ור&quot;י באק רצה לפרש דתלוי כפי שוות והאחוזים של ההפסד, ויש לדמות זה לדמי בטחון על הפסד זה ואם הוא עולה לדבר חשוב נחשב כדבר האבד, למשל הפסד על הבית הוא דבר האבד אפי&#x27; אם אינו שכיח כ&quot;כ משא&quot;כ הפסד לחפץ אינו דבר האבד אלא אם שכיח טפי {ובזה מתיישב נמי המשנה בשטרות דאפשר דמיירי במתנה חשובה וכדומה שהוא דבר גדול וממילא אפי&#x27; בחשש הפסד שאינו שכיח כ&quot;כ נקרא דבר האבד} "	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בספק צורך המועד?	"כתב הפמ&quot;ג (א&quot;א הקדמה) דהוי כמו ספק דבר האבד דיש להקל בו, והוסיף המ&quot;ב (ס&quot;ק א&#x27;) דהיינו כשהוא שכיח שיהיה לצורך המועד"	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשקות 1) בית השלחין 2) בית הבעל?	"1) כיון שהוא שדה דצריך עוד מים הוי דבר האבד ומותר, ודוקא אם התחיל להשקותה קודם המועד [וה&quot;ה בשדה מטוננת (ביה&quot;ל ד&quot;ה כיון), אכן הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ו&#x27;) ס&quot;ל דמקילין בשדה מטוננת דוקא בשדה אילן ולא בזרעים] 2) אסור להשקותה דא&quot;צ עוד מים אלא להרויח "	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה בית השלחין מותר דוקא אם התחיל להשקותה קודם המועד?	"מב&quot;י משמע דיש ג&#x27; מהלכים:&lt;br&gt;1) הנמק&quot;י ורש&quot;י פי&#x27; דאם לא שתו קודם המועד כבר הגיע להם כל ההפסד ולא יגיע יותר אם לא ישקו אותם במועד&lt;br&gt;2) הרמב&quot;ם פי&#x27; דאם לא שתו קודם המועד יש טרחא מרובה להשקותה במועד&lt;br&gt;3) רבינו ירוחם פי&#x27; דאם לא שתו קודם המועד נראה כמכוין מלאכתו במועד [וכעין זה בנמק&quot;י בשם הראב&quot;ד דכתב אם אירע אונס לפני המועד מותר להשקותם במועד].&lt;br&gt;להלכה, כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ג&#x27;) כטעמו של נמק&quot;י ורש&quot;י, וממילא אפי&#x27; אם נאנס קודם המועד אסור במועד [וה&quot;ה לפי טעמו של הרמב&quot;ם] (שעה&quot;צ ס&quot;ק א&#x27;), ואם השקה אותם קודם המועד ונתייבשה כשבא להשקותה לפי רש&quot;י ונמק&quot;י מותר אבל לפי הרמב&quot;ם יש כאן טרחא ואסור (ביה&quot;ל ד&quot;ה כיון) {ומשמע דקיי&quot;ל דמותר}"	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם נחשב דבר האבד אם כבר שכר הפועלים?	"השע&quot;ת (ס&quot;ק א.) הביא מברכ&quot;י בשם מהר&quot;ם פרובינצאל דס&quot;ל דאין זה נחשב כדבר האבד בפועלים להדפיס ספרים, אלא שהברכ&quot;י מקיל בפועל שאין לו מה יאכל, והוסיף השע&quot;ת דהיינו דוקא במלאכה שיש בו צורך קצת בחוה&quot;מ משא&quot;כ דפוס הוי רק להרווחה ואסור. אכן, הפסק&quot;ת (אות ב&#x27;) הביא כמה אחרונים (שו&quot;ת דברי מלכיאל ח&quot;ב סי&#x27; ק&#x27;, מהרש&quot;ג ח&quot;ב סי&#x27; ע&quot;ח, ערוה&quot;ש סי&#x27; תקל&quot;ג סעי&#x27; ג&#x27;) דשפיר זה מקרי דבר האבד, אבל למעשה המנח&quot;י (ח&quot;ו סי&#x27; נ&quot;ב) הכריע דאין להקל אלא בעוד צירופים, וכ&quot;כ מועדים וזמנים (ח&quot;ד סי&#x27; ש&quot;א) בשם החזו&quot;א דנכון להחמיר לקדש שם שמים בפרט בימינו שפרוץ מאד העבודה בחוה&quot;מ, וכעין זה דנו האחרונים לגבי שכירות ומסים החנות אם זה דבר האבד, ע&quot;ש בפסק&quot;ת. ובספר הלכות חוה&quot;מ (פ&quot;ט) הביא שבעל האג&quot;מ היה מקיל מחמת השכירת פועלים, אבל רשז&quot;א ור&quot;י קמנצקי החמירו דמראשית השנה ידע שאין עובדים בחוה&quot;מ ואין זה כדבר האבד"	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם חושש שיאבד customers?	"ספר הלכות חוה&quot;מ (פ&quot;ט הע&#x27; 34) הביא מבעל אג&quot;מ ור&quot;י קמנצקי וכן ממועדים וזמנים (ח&quot;ד סי&#x27; ש&#x27;) דמקילין דזה נחשב כדבר האבד אבל פשוט דקונים חדשים הוי רק מניעת הרווח"	סימן תקלז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מתי אסור להשקות בית השלחין אפי&#x27; אם השקותה קודם המועד?"	"מותר דוקא כשיש מעיין [אפי&#x27; בחדש, ולא חיישינן שמא יפלו כותליו ואתי לתקנו או להביא ממקום אחר (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;)] דליכא טרחא יתירא דא&quot;צ לדלות בכלי [דאפי&#x27; ממעיין אסור לדלות בכלי (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;), אבל מותר לדלות מים ע&quot;י משאבה (חזו&quot;א או&quot;ח סי&#x27; קל&quot;ד ס&quot;ק י&quot;ד, כה&quot;ח ס&quot;ק י&quot;ג)], אבל אם צריך להשקותה מן הבריכה או מקיבוץ מי גשמים הוי טרחא יתירא לדלות מהם ואסור [ואפי&#x27; אם א&quot;צ לדלות אלא ממשיך ברגליו אסור מפני שסופו לדלות דודאי יחסרו (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)]"	סימן תקלז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בערוגה אחת, חציה גבוה וחציה נמוך?	"אסור לדלות ממקום נמוך להשקות למקום גבוה דהוי טרחא יתירא, וכ&quot;ש שאסור לדלות מערוגה לערוגה (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;), ואם רוצה לאכול ממנו במועד מותר וכמ&quot;ש לקמן (סעי&#x27; ד&#x27;)"	סימן תקלז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשקות בית השלחין 1) מנהרות 2) מבריכות שאמת המים עוברת ביניהם 3) מבריכות של בית השלחין אחרת?	"1) כן, ובלבד שאינו פוסק בשום פעם מהאגמים, וגם האגמים לא יפסקו תמיד (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;) [אבל אם דרכו לפסוק אפי&#x27; אם יש ריבוי מים ודי לכל ימי המועד מ&quot;מ אסור משום לא פלוג דשמא יהיה נדמה לו שיש לו מים לכל חוה&quot;מ ובאמת אינו כן (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, לבושי שרד, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)] 2) מותר דאפי&#x27; אי פסקי יכול ליקח מאמת המים [ולפי הראב&quot;ד דוקא כשאמת המים עוברת לתוך הבריכות, ולפי הריטב&quot;א סגי אם עוברת סמוך לשדה] (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;) 3) מותר כל זמן שלא פסק המעיין המשקה בית השלחין העליונה"	סימן תקלז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רוצה לאכול הירקות בחוה&quot;מ?	"מותר לטרוח לדלות מים להשקותם דמותר לטרוח לאוכל נפש (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו)"	סימן תקלז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רוצה למוכרם לאחרים?	ה&quot;נ דמותר לטרוח להשקותם כדי שיהיו נאכלים בחוה&quot;מ (ריטב&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד)	סימן תקלז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לטרוח בעבור מכשירי אוכל נפש?	"הפמ&quot;ג מחמיר, אבל מבואר מרמב&quot;ן דמותר כשא&quot;א מערב יו&quot;ט (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו) {משא&quot;כ אוכל נפש ממש מותר אפי&#x27; כשהיה אפשר מבעוד יום וכמ&quot;ש בסי&#x27; תקל&quot;ג סעי&#x27; א&#x27;}, ועי&#x27; ס&quot;ס תק&quot;מ לגבי שאר ענינים במכשירי אוכל נפש"	סימן תקלז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם עושין חריצין בעקבי הגפנים 1) מחדש 2) אם נתקלקלו?	"1) אסור אפי&#x27; במקום פסידא דהוי טרחא יתירא (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז) 2) כל זמן שניכר חריץ משהו מותר לתקנו כמו שהיתה מעיקרא אבל אסור להעמיקה או להרחיבה יותר (רמ&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;) [ואם נסתם לגמרי הוי כחדתי ואסור לתקנו (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח)]"	סימן תקלז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם עושין אמת המים להשקות השדות 1) מחדש 2) אם נתקלקלו?	"1) ה&quot;נ אסור משום טרחא יתירא 2) כל זמן שנשאר עמוקה טפח מותר להעמיקה עד אמה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב), אבל אסור להעמיקה יותר מאמה אפי&#x27; אם מתחילה היתה יותר מאמה (ריטב&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) [וכ&quot;ת מאי שנא מחריצי גפנים דסגי במשהו, תי&#x27; הב&quot;י בשם הנמק&quot;י בשם הראב&quot;ד דהתם המים עומדים וסגי במשהו משא&quot;כ הכא המים עוברים בשטף על כן צריך טפח (שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&quot;ז)]"	סימן תקלז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מתחילה היה רק עמוק טפח?	"המחבר משמע דאפי&#x27; בכה&quot;ג מותר לחפור להעמיקה עד אמה, והשיג עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) דאמרינן בגמ&#x27; מתקנין את המקולקלות, ומשמע דוקא לתקן אם נתקלקלו ולא לחפור מחדש [ופמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;) מיישב לשון מקולקלות דר&quot;ל שלא תקון כל צורכן לכתחילה], והגר&quot;א (ס&quot;ק י&quot;א) הביא ממגיד משנה דתלוי בב&#x27; פשטים ברש&quot;י [וליתא ברש&quot;י בפנינו אבל נמצא במהודרת עו&quot;ה מכת&quot;י], ולמעשה מבואר ממ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ג) להחמיר דכן הוא משמעות כמה פוסקים, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ה&#x27;) ס&quot;ל דאפי&#x27; המחבר ס&quot;ל דאינו מותר אלא אם היה חפור אמה מתחילה"	סימן תקלז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לצמצם השיעור אמה?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ו&#x27;) דצריך ליזהר שלא לחפור פחות מאמה דאז אין המים עוברים שם שפיר כ&quot;כ, וגם צריך ליזהר שלא לחפור יותר מאמה, וגם צריך ליזהר שלא להרחיבה יותר מאמה (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) [דנקרא אמת מים לפי שהוא רחב אמה ועמוק אמה (רש&quot;י ב&quot;ק נ&#x27; ע&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א)]"	סימן תקלז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נשארה עמוקה 1) ב&#x27; טפחים [והיה עמוקה ז&#x27;] 2) ג&#x27; טפחים [והיה עמוקה ח&#x27;]?"	"1) הוי איבעיא דלא איפשיטא בגמ&#x27; ופסק הרמב&quot;ם לקולא דהוי מדרבנן ומותר לחפור עד ז&#x27; טפחים [דלא כנמק&quot;י ורי&quot;ץ גיאות דמחמירים, ואפשר דהרמב&quot;ם לשיטתו דס&quot;ל דמלאכת חוה&quot;מ דרבנן, וצ&quot;ע (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&#x27;) {ולמעשה המ&quot;ב מקיל, ויש לפרש דאינו חושש להשיטות דכל מלאכת חוה&quot;מ דאורייתא אלא שחושש לשיטת הרמב&quot;ן דאם אינו לצורך המועד ואינו דבר האבד הוי דאורייתא וכדמשמע מביה&quot;ל לעיל (סי&#x27; תק&quot;ל) וממילא בנד&quot;ד הוי דרבנן ולכן פסק להקל}] 2) כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) דאסור להעמיקה עד ח&#x27; טפחים דטרחא יתירא היא להשליך העפר לחוץ, והוסיף המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) דראוי להחמיר כיון שיש פוסקים שמחמירים אפי&#x27; בב&#x27; טפחים"	סימן תקלז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשדה של אילנות?	"קיי&quot;ל כראב&quot;י דמותר להמשיך המים מאילן לאילן [דכל אילן הוי כבית השלחין והוי דבר האבד (תוס&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ב) ואין בזה טרחא יתירא (רמב&quot;ם, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ו)] אבל לא ישקה כל השדה דאין בה הפסד ולפיכך אין לטרוח בשבילה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז) {וצ&quot;ב דאמרינן לעיל (סעי&#x27; ב&#x27;) דאפי&#x27; דבר האבד אסור לטרוח בשבילו, וי&quot;ל דיש בזה שיקול, דמותר לטרוח יותר להפסד מרובה מלהפסד מועט, והכל לפי רואות עיני הדיין, וכ&quot;כ הנמק&quot;י בשם הראב&quot;ד}, והב&quot;י הביא מירושלמי דמיירי בעשר נטיעות לבית סאה אבל ברצופין טפי מותר להשקות כל השדה (ביה&quot;ל ד&quot;ה מאילן), ועוד דייק רבינו ירוחם מירושלמי לאידך גיסא אם הם מרווחין טפי אסור אפי&#x27; להשקות האילנות (רע&quot;א) {ולענ&quot;ד אין זה מוכח מהירושלמי}"	סימן תקלז סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשדה לחה?	"כתב הרמב&quot;ם דמותר להשקות כולה דאין בו טורח כ&quot;כ, ולפי&quot;ז אם נתייבשה יש בה טרחא ואסור, אכן רש&quot;י ס&quot;ל דמותר מפני שעכשיו יש בה הפסד מרובה אם נתייבשה, ולפי&quot;ז אדרבה אינו מותר אלא כשנתייבשה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ה) [וכן נקט הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ו&#x27;) דמותר דוקא אם נתייבשה], ועוד מדגיש השעה&quot;צ (שם) דלפי הטור ונמק&quot;י דשדה מטוננת קאי לענין זרעים ליכא ראיה כלל להקל בשדה אילן ויתכן דאסור בכל גווני"	סימן תקלז סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות דבר בקרקע אם אין כוונתו לתקן הקרקע?	"מבואר בגמ&#x27; דצריך תרתי לטיבותא, חדא דכוונתו לצורך עצמו ולא לתקן הקרקע, שנית דצריך להיות מוכח דזהו כוונתו (דרכ&quot;מ ס&quot;ק ד&#x27;, גר&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, מג&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ד), ובדיעבד אם כוונתו לצורך עצמו אבל לא היה ניכר לא קנסינן ליה (ריטב&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א)"	סימן תקלז סעיף ח-יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הציורים?	"1) מותר לפתוח מים לתוך שדהו אם כוונתו לצוד דגים, וגם צריך לעשות פתח שני בצד השני שיצאו המים כדי שיהיה ניכר (סעי&#x27; ח&#x27;)&lt;br&gt;2) יכול לתקן הקרקע לצורך דישה, וגם צריך שיהא ניכר (סעי&#x27; ט&#x27;) [לגירסת רש&quot;י והטור ניכר כשהוא משוה הקרקע, לגירסת הרי&quot;ף והרא&quot;ש ניכר כשהוא עושה מוליא במוליא או נצא בנצא, וכיון דליכא הכרעה בזה תרוייהו אסור (ב&quot;ח, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג) {וצ&quot;ב דליזל בתר מנהג המקום}]&lt;br&gt;3) מותר ללקט עצים לצרכו, וגם צריך להניח הקטנים כדי שיהא ניכר שאין כוונתו ליפות הקרקע (סעי&#x27; י&#x27;)&lt;br&gt;4) מותר לקצץ עצים להאכילם לבהמתם, וגם צריך לקצץ מצד אחד כדי שיהא ניכר שאין כוונתו לתקן האילן (סעי&#x27; י&quot;א)"	סימן תקלז סעיף ח-יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בציור דדגים, האם צריך לכוון לאכול כל הדגים?	"כתב הבית מאיר דהוי כמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; תקל&quot;ג סעי&#x27; ד&#x27;) דמותר לצוד דגים הרבה אם כוונתו לאכול מקצתן שמא ימצא דג משובח, אכן הגר&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) משמע דהוי כדשושות דדשין בצינעא רק לצורך המועד ואסורים להערים לטחון יותר, וכן מבואר ממג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) דכאן חמיר טפי דאוושא מילתא, והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ח&#x27;) מסתפק בדבר (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;), והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ז&#x27;) ס&quot;ל דכאן מחמירים טפי מפני שעיקר מעשה הוא בשדה, אבל כתב דיש להקל אם יאכל רוב הדגים במועד"	סימן תקלז סעיף ח-יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו התיקונים 1) האסורים 2) המותרים, לעשות לאילנות?	"1) אסור להתליע [להוציא התולעים] או למזהמין [להדביק זבל לאילן], וביארו תוס&#x27; דאין זה דבר האבד א&quot;נ הוי טרחא יתירא (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ה - ל&quot;ו) 2) מותר לסוך האילן [במקום שקטעו נופו] ופירותיו בשמן [כדי שלא יפסדו] דאינו טרחא יתירא (לבוש, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ז) {וצ&quot;ב דאיתא בגמ&#x27; (ע&quot;ז נ&#x27; ע&quot;ב) לית נגר ולא בר נגר לפרש החילוק בין מזהמין וסיכה}"	סימן תקלז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לצוד אישות ועכברים 1) בשדה אילן 2) בשדה לבן סמוך לשדה אילן 3) בשדה לבן שאינו סמוך לשדה אילן 4) בביתו?	"1) מותר כדרכו דהוי דבר האבד 2) תני בברייתא דאפי&#x27; שדה לבן הסמוך לשדה אילן מותר לצודן כדרכו שמא יפסדו האילנות, וכן נקטו רוב ראשונים, אבל הרמב&quot;ם גרס &quot;חכמים&quot; במתני&#x27; במקום &quot;ר&#x27; יהודה&quot; והם סברי דמותר רק שלא כדרכו. להלכה, המחבר סותם כרוב ראשונים ואח&quot;כ הביא הרמב&quot;ם בי&quot;א, והכריע הביה&quot;ל (ד&quot;ה וי&quot;א) בודאי אין למחות ביד המקילין, וע&quot;י עכו&quot;ם בודאי יש להקל 3) לכו&quot;ע אסור לצודם כדרכו דאין בה הפסד כ&quot;כ (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ט), אבל יש מח&#x27; ראשונים אם מותר לצודם שלא כדרכו, הראב&quot;ד והטור ורוב ראשונים מקילין שלא כדרכו, אבל הרמב&quot;ם ס&quot;ל דאסור לגמרי, וכן דייק המגיד משנה לדעת הרי&quot;ץ גיאות, וכן החמיר הב&quot;ח, אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה וי&quot;א) ס&quot;ל דאינו מוכח דזהו דעת הרי&quot;ץ גיאות, וממילא ה&quot;נ מדינא יש מקום להקל ולמעשה יש להקל ע&quot;י עכו&quot;ם 4) פשוט דמותר (כה&quot;ח ס&quot;ק נ&quot;ט)"	סימן תקלז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד צדין האישות שלא כדרכו?	"איתא בגמ&#x27; שנועץ שפוד בארץ ומכה בקורדום ומרדד האדמה מתחתיה, ויש בזה כמה פירושים:&lt;br&gt;1) רש&quot;י פי&#x27; שממעך אותן [ומשמע דהורגים אותם בשפוד]&lt;br&gt;2) הרמב&quot;ם והטור פי&#x27; ע&quot;י השפוד עושה גומא ותולה בה מצודה&lt;br&gt;3) רבינו ירוחם פי&#x27; שמנענע הקרקע תחתיה ושם היא מתה שאין לה כח להלוך בעפר תיחוח"	סימן תקלז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מכניסין צאן לדיר לזבל?	אסור להכניס צאן לטייל בשדה לזבלן אע&quot;פ שאינו מזבל בידים מ&quot;מ נראה כמזבל בעצמו והוי תולדה דזורע או חורש דהוא מיפה את הקרקע (נמק&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ב)	סימן תקלז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ע&quot;י עכו&quot;ם 1) בשבת 2) ביו&quot;ט 3) בחוה&quot;מ?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-0973b3b91aebab405a5a4532f4bff6307f85a072.jpg"">"	סימן תקלז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשכיר שבוע ושנה חודש ושבת?	"בחוה&quot;מ יש היתר לסייעו ולמסור לו שומר לנער הצאן אבל אסור לשכור לו שומר לנער (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ט) אלא יתן לו שומר מביתו או שכיר שבוע וכיוצא בזה (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&#x27;) [דלא כהרמב&quot;ם דמקיל אפי&#x27; לשכור (ב&quot;י, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ה)], ובשבת ביו&quot;ט ליכא חילוק כלל (מג&quot;א שם, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ח) [דלא כהטור דמקיל למסור לו שומר אפי&#x27; בשבת (ב&quot;ח, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ד)]"	סימן תקלז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקצור שדהו בחוה&quot;מ?	"אם אינו נפסד אסור, ואם נפסד מותר [ואע&quot;פ דיש בזה יותר טרחא מהשקאת בית השלחין מ&quot;מ יש כאן יותר הפסד דלפי ההפסד התירו את הטרחה (נמק&quot;י מו&quot;ק א&#x27; ע&quot;ב בשם הראב&quot;ד, ספר הלכות חוה&quot;מ פ&quot;ט)], ואפי&#x27; אם רק נפסד מקצתו (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&#x27;) דכי היכי דאמרינן הכי בתלוש ה&quot;ה במחובר (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ו) {ויש לפרש דנפסד מקצתו ר&quot;ל הפסד מועט, אבל פשוט דאסור לקצור יותר ממה שיפסיד, והא דאמרינן דמותר לטרוח אפי&#x27; להפסד מועט צ&quot;ל ע&quot;פ הראב&quot;ד הנ&quot;ל דהכל תלוי כפי ההפסד והטרחה, וכ&quot;כ מ&quot;ב עו&quot;ה (הע&#x27; ק&quot;ד)}, אבל אסור לדוש ולזרות כיון שזה אינו דבר האבד אם יעשנו אחר המועד (כה&quot;ח ס&quot;ק ע&quot;ב)"	סימן תקלז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אין לו מה יאכל?	"א&quot;צ ליקח מן השוק או לשאול חבירו אלא מותר לעשות קצירה ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן כדרכו (שו&quot;ע, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;א - נ&quot;ב), ודוקא מה שהוא צריך לאכילתו (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב) דרק מותר לעשות מלאכה אחת בהרווחה ולא הרבה מלאכות (ריטב&quot;א, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ט), ועי&#x27; לעיל (סי&#x27; תקל&quot;ג סעי&#x27; א&#x27;) [ואם יכול לקצור כל שדהו באותו מעות שיכול לקצת מקצת שדהו מצדד הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ז) דהוי דבר האבד, והשעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&quot;ט) הביא ראיה מריטב&quot;א דהוי דבר האבד {ואין זה ראיה לפועלים העובדים בחוה&quot;מ למימר דהוא ג&quot;כ דבר האבד דהכא שאני דזהו שער הרגיל ואם הוא קוצר רק חצי שדהו הרי הוא נפסד משא&quot;כ כשהוא שוכר פועלים מצי למימר דבכלל השכירות הוא שאינם עובדים בשבת ויו&quot;ט וחוה&quot;מ}]"	סימן תקלז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשאין לו מה יאכל, האם מותר לו לדוש בפרות 1) כשהוא לצורך עצמו 2) כשהוא לצורך הרבים?	"1) איתא בגמ&#x27; שלא ידוש בפרות, רש&quot;י פי&#x27; משום אוושא מילתא, והרמב&quot;ם פי&#x27; משום שינוי, ונפק&quot;מ ביניהם אם מותר לדוש בבעלי חיים אחרים [לרש&quot;י אסור, ולרמב&quot;ם מותר דגם זה נחשב כשינוי (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ז), והוסיף המג&quot;א (שם) דלדידן דאין דשין בפרות צריך שינוי אחר לפי הרמב&quot;ם], וקיי&quot;ל כרש&quot;י (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב - נ&quot;ג, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ח) 2) מותר לדוש אפי&#x27; בפרות (שו&quot;ע), ומ&quot;מ ראוי לעשות שינוי אם אפשר (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&quot;ב)"	סימן תקלז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לו כרם אצל כרמו של עכו&quot;ם?	הוי דבר האבד דבשעה שהגוי בוצר כרמו יפרצו כרמו ויהיה למרמס ולפיכך מותר לו לבצור כרמו, וממילא מותר לו ג&quot;כ לדרוך היין ולעשות החביות וכל צרכי היין בלא שינוי [אם יתקלקלו אם ימתין עד אחר המועד (גר&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ו)], ובלבד שלא כוון מלאכתו במועד (שו&quot;ע)	סימן תקלז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איזה פועלים יעשו המלאכה דדבר האבד?	"כתב רבינו ירוחם דמותר לעשות המלאכה ע&quot;י פועלים ישראלים כיון שהוא דבר האבד להבעלים וכמ&quot;ש להיפך דמותר לפועל שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה לבעה&quot;ב אע&quot;פ שאינו צריך המועד לו (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ה), אכן הלבוש חידש דאם יש אפשרות ע&quot;י פועלים גוים אסור לשכור פועלים ישראלים [ודוקא בבצירת ענבים א&quot;א ע&quot;י פועלים גוים משום איסור יין נסך], ותמה עליו הא&quot;ר מנא ליה, והביה&quot;ל (ד&quot;ה לבצרו) מצא מקור מריטב&quot;א (מו&quot;ק י&quot;ב ע&quot;א) דהיכא דאפשר ע&quot;י גוים אסור לישראל ליטול שכר שלם {אבל מבואר דמותר לישראל לעשות בחנם אפי&#x27; כשאפשר ע&quot;י גוים} [ומסתימת הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ג) משמע דא&quot;צ להדר אחר פועלים גוים, וכן משמע מהרא&quot;ש שם דס&quot;ל דבדבר האבד מותר ע&quot;י ישראל בשכר אפי&#x27; כשיש אפשרות ע&quot;י גוים (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; קכ&quot;א)]"	סימן תקלז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באדם חשוב?	"איתא בגמ&#x27; דר&#x27; ינאי לקט פרדסו בחוה&quot;מ מפני שהיה דבר האבד, ולשנה הבאה כולי עלמא שהו עד חוה&quot;מ ללקוט פרדסיהם וכיון שיצא ממנו חורבא הפקיר פרדסו, ומכאן הוכיח הרבינו ירוחם דאדם חשוב צריך ליזהר אפי&#x27; מדבר האבד (ב&quot;י, ט&quot;ז ס&quot;ק ו&#x27;), אכן חזר בו בבדק הבית דאדרבה מעיקרא מבואר דר&#x27; ינאי לא הקפיד ודבר האבד מותר אפי&#x27; לאדם חשוב ורק כשבאה תקלה על ידו החמיר, ואפי&#x27; לאחר שאירע התקלה יתכן דרק לשנה ההיא אפקריה פרדסו, ואף זה יתכן דהיה רק מדת חסידות, ולמעשה הכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ד) ע&quot;פ הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ו&#x27;) דאדם חשוב יעשה בצינעא, ואם אירע תקלה על ידו יש להחמיר ממדת חסידות מכאן ולהבא"	סימן תקלז סעיף טז		
